מימי קדם ועד ימינו המורה והספרים הם מקור הידע מהם לומדים התלמידים. זו הנחת היסוד שבעקבותיה סודרו הכיתות במבנים כאלו שבהם התלמידים פונים אל המורה.
השולחנות והכסאות מסודרים בתורים או במעטפת מסביב לחדר ובכל מקרה- כולם נושאים עיניהם אל המורה מתוך הגישה כי הלמידה מתרחשת במרחב שבין התלמיד למורה.
המורה שואל- התלמיד עונה / התלמיד שואל - המורה עונה.
כיום- מערכת החינוך ברחבי העולם, עוברת שינויים וטלטלות בחיפוש אחר הדרך ללמד אחרת כי מה שעבד בעבר- כבר לא עובד!!!
בתקופות קודמות היראה מפני ההורים והמורים והרצון לרצות אותם היו הגורם למוטיבציה (גורם חיצוני) עבור רוב התלמידים, ללמוד ולהגיע להישגים, גם כאשר הנושא או המורה לא עניין אותם.
תלמידי המאה ה-21 הם ילדים כמו שילדים היו מאז ומעולם, מלאים בסקרנות ובתעוזה להתנסות בדברים חדשים, מחפשים עניין וריגוש. כמו כל ילד בעבר הם לא מעוניינים לעשות רק מה שמצפים מהם אך השינוי כיום הוא שאינם חוששים מן המבוגרים והם מכוונים מגיל קטן לבטא את עצמם, את רצונותיהם ושאיפותיהם
לכן מערכת החינוך מחפשת איך לעורר ולעודד את התלמידים ללמוד מתוך מוטיבציה אישית ללמידה.
בחברות רבות בשוק העבודה, ביניהן חברות ההיי-טק ובנקים, הבינו שכדי להביא את העובדים למוטיבציה אישית גבוהה לעבוד יותר שעות, להגדיל ראש ולהגדיל את פריון העבודה- צריך שיהיה להם כיף!
החברות הגדולות במשק משקיעות בכך כסף רב- בכיבוד שווה, בסביבה מותאמת לצרכים ומושקעת בעיצוב הפנים, לדוגמה משרדי חברת גוגל ברחבי העולם ידועים בשל העיצובים המרהיבים שלהם ובשל פינות העבודה המגוונות. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות על הקשר שבין עיצוב ללמידה, מסתמן שלעיצוב יש תפקיד חשוב במינוף יכולות הלמידה. העיצוב אינו מסתכם באסתטיקה בלבד, אלא הוא גורם ישיר לשיפור המוטיבציה ללמידה ולשיפור יכולות הלמידה.
“עיצוב נועד לממש את הפוטנציאל הטמון במרחב"